<h1>תשובות חכמי פרובינציא הלכ' גיטין סימנים ס"ג—ס"ה</h1>
<h2>דף סד.</h2>
בהמיר ארץ במוט הרים הרי ישראל בלב ימי הצרות ונבכי המבוכות, דור שצרות רבות עליו, ומתמעט והולך שובב בדרך לבו, ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד, עלה הפורץ לפניהם לפרוץ הגדרת הגינה, אומרים אמור בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי קיר, איש הישר בעיניו מקרקר קיר, ושוע לפני דל שתותם ולשונם תהלך בארץ שוטם, והתהלכם בה לאמר מי אדון לנו, ואם למשפט מי יועידנו, ומי כמונו מורה, בעיניהם חכמים המה, ותהי האמת נעדרת, וסר מרע יעמוד מנגד, יבהילוהו בזעם לשונם זו לעגם, חדל לך מאלהי כסף ואלהי זהב אשר עמדי, פן ישחיתו דבריך הנעימים ושומע אין לך, ולא לאמונה גברו בארץ, יקחו להם נשים מאשר ימצאו אשר בחרו, כאן בזווג ראשון כאן בזווג שני, ובמצאה נאה הימנה יאמרו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני, וזו נאה וזו אינה נאה אדירנא הנאה, מעביר ראשון ראשון וכך היא המדה, ופרצים תצאנה אשר נגדה, לכן עמודי שמים ויסודי עולם אל תרפינה ידיהם, איש את רעהו יעזורו יתלכדו ולא יתפרדו ורוח עועים לא יבא ביניהם, אשר אם יעלה שועל ופרץ חומת אבניהם, יקימו סוכת הגדרים הנופלת ויגדרו פרציהם, ושועלים קטנים מחבלים כרמים כרם יי' צבאות אלהי בית ישראל יצודו חרם, והוכן הסוכך סוכה תהיה לצל יומם מחורב המתפרצים, ולמחסה ולמסתור מזרם מים הרעים, מים כבירים ושוטפים, כסוס שוטף במלחמה שערה, לא יהיה להם ער ועונה, בשתם יקחו משנה, מידך תהיה זאת להם תחת גאונם, לא יוציאו לפועל מחשבות אונם, כי לך יאתה ולחברך ולחברורך ויום ירחק חק לבנות גדר הדחויה, החרה החזיק וחנית לביתך מצבא מסביב ולא יהרוס אויל מדורך, הנה זה עומד אחר כתלנו, קירות לבנו הומה להעמיד משפטי הדת ומשמרת למשמרתם להטות רגלה מני הדרך הישר, נשא אשה בת טובים זה כמה, ובמצאו נאה הימנה הדירה הנאה, ויבא לפנינו לבקש הימנו לכופו להוציאה, ונגער בו כראוי אחר עשה מה שעשה, כאשר תמצא רשום בכתב תשובותי השיבותי לו, וזה לשון התשובה וספור הענין, אני מרדכי ב"ר יצחק זקנתי ושבתי באתי בימים ראיתי הדורות מראש משכילים יזהירו כזוהר הרקיע, צדיק ככפיר יבטח כל בעל חק לחקו מגיע, ומשפטו לאור עמים ירגיע, ואשר עתה לא ראו אור, חשכת מים עבי שחקים, חכמים בעיניהם, מלבד השרידים אשר השם קורא שמציאותם במקרה מ"צ, משיבי מלחמה שערה, מאריות גברו ועליהם אימת מפגיע, נותרו כתרן וכנס להתנוסס מפני קשט, ואדם עשוק בדם נפש גבור לא יוכל להושיע, לכן משכתי זה כמה את ידי מדברי ריבות כי רע עלי המעשה, ויהי היום בא לפני בחור אחד שרוצה לגרש את אשתו והדירה, ואשיב לא אזקק לכם, ויקראוני לפני אדננו ההגמון ירום הודו, פעמים, ובראותו אין נפשי להזקק הגדיל עלי חסדו ויפטרני, חלצתי מהם לפני הדיין ואשמט בטענות מספיקות, אחר קראוני לפני השוטר וידו עלי חזקה הכריחני להשיב על שאלותיו אחת לאחת למצא חשבון כאשר הראוני מן השמים, ואשיב.
שאלה ראשונה, מי שהדיר את אשתו מתשמיש המטה ואמ' הנאת תשמישך אסורה עלי, והשתדלו הקרובים פעמים רבות שיתחרט מהנדר ויבא לחכם לישאל עליו, והוא משיב להם בכל פעם ופעם שאינו מתחרט מהנדר ולא ישאל לעולם על זה, ולא קיים זה האיש פריה ורביה מה דינו. תשובה, דין זה האיש שאם תבא אשתו לב"ד אחר עבור הזמן שהיא ראויה לגלגל עמו מן הדין שנזקקין לה וחייב להוציא וליתן כתובה מאחר שהיא תובעתו, ואם רצתה לגלגל כל ימיה אין לחייבו להוציאה אחר שהיא עשוקה ומוחלת וברשות כמה דבעי, והאומ' אי אפשי בתקנת חכמים כגון זה שומעין לו, כמא דאית' בכמה דוכתי בתלמוד [כתובות פ"ג ע"א], ואתמ' עלה מאי כגון זה כדאמ' רב הונא אמר רב כו', ואם מטעם בטול פריה ורביה, אין לו מקום הנה, שעקר החיוב להוציא מטעם פריה ורביה הוא באילונית ובמי ששהתה עמו עשר שנים ולא ילדה, והוא לא קיים כי אחרי יש לו אשה בת בנים זכה לבנות הימנה, והיא רוצה להיות עמו במשפט בנות ישראל הכשרות היושבות תחת בעליהן, ואיהו אפסיד אנפשיה בטל עונתה לפי דברו זמן רב, ולפי דעתו מיראתו שמא יכריחהו טבעו לעבור על דעתו עמד והדירה, אין לחייבו משום בטול פריה ורביה שהרי יכול להבנות ממנה, הלא גם במי שנסתפק אצלנו אם היא בת בנים אם לא ששהתה עם בעלה עשר שנים פחות יום אחד שהדבר קרוב מאד ואמתתו נראת אם הלך בסחורה או היתה שם סבה אחרת בין ממנו שחלה או שחלתה וזולתם מן הסבות שימנעוהו מהשלים עמה היום ההוא החסר מן הזמן המוגבל אפי' יבא לב"ד לבקש מהם רשות לגרשה לא ירשוהו, כ"ש שלא יכפוהו מטעם פריה ורביה, שכל מדת חכמים כך היא.
עוד שאל אם אמרה היא דיירנא בהדיה בסהדיה אם אין שומעי' לה, גם זה מטעם פריה ורביה וכבר התבאר שאין לו מקום הנה, עוד שאל אם אמרה היא או קרוביה לו שישא אשה אחרת ולא יגרש את אשתו והוא משיב שאינו רוצה לקיימה שהיא אסורה לו, הקיום מצוה והעיגון עבירה והאסור דבר שיש לו מתירין ישאל ויותר, ומה שאמ' גם אינו רוצה לישא אשה על אשה, אין טעם ברצון, עוד שאל אם [יש] שום תקנה וגדר בענין הגט אם כח התקנות והגדרים ההם מתפשט על זה הענין אשר הוא שואל, איברא התקנות נעשו על זה ועל כיוצא בזה שאין אדם מגרש את אשתו [אלא מדעתה], שלא יבא מחמת טענה אם חלושה ואם רעועה ויאמר לכל סכל הוא ולריק גרש, שאם לא נעשו על זה לא הנחת בת לאברהם אבינו יושבת תחת בעלה כי במצאו נאה הימנה ידירנה, ואם כן מה הועילו חכמים בתקנתם שתקנו שלא יגרש אדם את אשתו אם לא מדעתה ודעת קרוביה ומדעת שבעה טובי העיר, ופשטו התקנות זה כמה בארצותינו אלה וחדשום גדולי הדורות, עוד מקרוב נתחדשו ע"י הה["]ר משה נשיא בעשרים ושבעה קהלות בארצותינו אלה לפי מה ששמענו עתה מקרוב מפי גדולים שהם כדאי לסמוך עליהם, עוד שאל אם קרובי הבחורה מרחיקין אותה בסבת זה ומוליכין אותה אנה ואנה מה הדין נותן, לפי דעתי אין זה ראוי לשאול, שאם הקרובים מרחיקי' אותה מדאגה מדבר שלא יחוש בעלה לגדר התקנו' ויגרשנה על כרחה וגם היא בהאי פחדא יתבא, מי ישלם היראה מלבם, ומה דין ודברים יש לאדם עליה ועל קרוביה על זה, זה מה שהראוני מן השמים להשיב על אלו הטענות ומה שדעתי נוטה בהם, ואשר משכתי את ידי מלהזקק לזה כי לפי דעתי אין לבעל נפש ישרה להשיב על אלו הטענות אם לא לב"ד נברר משתי הכתות, אמנם אחר ההכרח הגדול שספרתי למעלה הכריחני האדון וצווני בקנס גדול ולא יכלתי להשמט, השיבותי, זהו מה שהשיבותי ולקחתי דרך קצרה בלא ראיות למען לא נשוב מטרה לכל סכל יירה חצי סכלותו נגדנו, ומר דגברא רבא הוא ידע מאי קאמינא, ואתה אדני אלופי ומיודעי לדעת כל רז לא אנס לך גלה אזני מה דעתך בזה, ושלומך ושלום תורתך יגדל כנפשך ונפש הנרצע בכל שכתיך משתחוה כנגד פני מעלתך ממרחק. מרדכי ב"ר יצחק צב"י.
מעלה עשן כנגדי ראיתי תמונה לנגד עיני ומראהו כמלאך אלהים איש זקן עולה, ראיתי מעשה ונזכרתי הלכה בחלום מהקיץ אזן אנשים גולה, זלגו עיני דמעות בזכרי ימים מקדם מי שדמות דיוקנו מנצחת לפני במלחמה להכות במתפרצים את הפסח ואת החולה ועתה בעונותינו שרבו בטלו האשכלות ויצאו מהם מה שיצאו ונתפרדה החבילה חבל נביאים ברכת יי' מלא, ותהי זאת נחמתנו אולי הגיענו השם לדור שבן דוד בא ועולם כאשכול על בלי מה תולה, דור טהור בעיניו דור ששופט את שופטיו דור שקורא אחריהם מלא, ויסבר להשניא זמנין דת וקדישי עליונין יבלא, ובזרוע חצופה איש הישר בעיניו יעשה בכל עבר ובכל פנה, בלתי יחפש עלה ולא יבקש תואנה, בראותו כי אין ענבים בגפן ואין תאנים בתאנה, זולתי שנים שלשה גרגרים בראש אמיר אחד מעיר ושנים ממשפחה, על כן בני עליה ואם הם מעטים לא יאמרו נואש ויעשו אתנו ברכה ויתנו לנו ארוחה, כי אם יחזקו מתניהם להוכיח בשער, תמה אם אין הדור מקבל תוכחה, אם ימלטו ויצילו את העיר בחכמתם ואין פרץ ואין צוחה, ועתה מי אנכי ומי ביתי כי נקראתי להוכיח ולהתיצב במקום גדולים מקום אשר שם חטה שורה ושעורה נסמן, באתר דזקוקין דנור ובעורין דאשא מאן מעייל בר נפחא לתמן, ולפני המשפיעים במדה גסה איך יכנס המודד בדקה עוכלא ותומן, ומי שקדרתו חסרה מלח ותבלין הכניס ראשו במקום שאינו מקומו במקום שיודעין לפטם ולא חסר מכל סמן וסמן ומי אשר טלטלוהו הסבות ברעה אשר מצא את עמי ועל עקבו נחש עקלתון ופתן הזמן, היעמיד לבות אם תחזקנה ידיו להיות מן המוכיחים בשער ועם קדושים נאמן, היעלה בפרצות מי שאינו יודע ואינו יכול להוכיח ואף כי תמול בואו ואותיותיו המטושטשות כמעט שלא ניכר רישומן כהנה וכהנה עמך עמך עליך מושיע ורב המצוה הזאת בשכבר ידענוך ואבותינו ספרו לנו בהיותך גבור התורה ומן החברים מיומן, כתלי בית מדרשך יוכיחו עם כל אחד מהשרידים אשר בגבולכם אשר ברא לנו תורה תבלין ולא שנו את טעמן, וראשי עם קדש אשר בעירכם יסכימו ויקיימו תוקף הגזרה ויזכו להם עדים בחתומן, לחזק בדק התקנות ולבנות גדרן של ראשונים בנין חזק מעשה ידי אמן, בזאת יבחן כי אין הדור יתום וישראל עם לא אלמן, ועתה מה אוסיף לדבר ומה אשיב על תוכחתי, לא לבי הלך אנה ואנה ופונה אני בחשכתי כי מי שעיניו כעפעפי שחר בשכלו ובחכמתו, אם נצחה האמת ונעלם ממנו לחזק הראותו, איך ידמה משכיל מי שעיניו כהות ישיגנו יבא עד תכונתו, ואם האמת אתו ותתפשהו בבגדו להחזיק בשוליו, מה יועיל בחוות דעי כי האמת לא יתחזק ולא יחזק בהסכים או בחלוק כל אנשי הארץ עליו, ופליאה דעת ממני ועל זה אצעק חמס, היתכן שתהיה האמת פחדנית או בישנית ומי אשר לבו כלב האריה המס ימס, מפני מה כנסת דבריך מפני איש עד ההפצר הגדול מן ההגמון והדיין והשוטר, וזה סבה להרבות המכשולים וזקנים חפו ראשם וכל איש ימיני יעשה אטר, הלא לך ולגדולים אשר בעירך לחגור חרב על ירך, אז עדת המתפרצים יקראו לפניכם אברך, וראוי לעשות כפי צורך שעה אע"פ שאין הדין כך כדי שלא יהיו בנות ישראל כשבויים שנשבו לקלון, הלא ידעת עובד' דשמעון בן שטח שתלה שמנים נשים באשקלון [סנהדרין מ"ה ע"ב], ופסק התלמוד [גיטין צ' ע"א] מבואר שאם לא מצא בה לא דבר ולא ערוה לכתחלה לא יגרש, ואז"ל [שם ע"ב] שנוי הוא המשלח, מצורף אל זה הגדרים המתוקנים מפי אבות העולם חדשים גם ישנים והגבול אשר גבלו ראשונים, והפרוץ בנדרים לבקש עלה להחליף חק התקנות בגבולותינו, באין עליו בעקיפין וידחה נדרו מפני גזירתנו, ואפי' מה שאינו אלא מנהג אמרו בירושלמי [עי' ע"ז פ"א ה"ו] מלקין על המנהגות, וכן הדין, כי מנהגן של ישראל תורה היא, וכל זה אני אומ' על מי שרוצה לגרש בלתי טענה מספקת ועלה צודקת, אלא שאנו מכירין בו ומחשבתו מתוך מעשיו נכרת, שנתן עיניו באשה אחרת, על זה ועל כיוצא בזה נעשו התקנות על פי הגדולים אשר בשמות נקבו, ואם לא נכתבו דין הוא שיכתבו, אבל מי שיש לו שנאה עם אשתו מחמת קצפא או מאיסותא כמו שאפש' לכמה סבות, והשתדלו הקרובים לפייסו ולא נתפייס, ועמד בזה שנים רבות ונפרד ממנה זה כמה ולא יכול להכריח טבעו להיות עמה, בזה ראוי להתישב בדבר הזקנים אשר בשער, ואם הדין נותן לתת נזק במקום צער, ומשפטי התלמוד מבוארים [כתובות ס"ג ע"ב] בענין מאיסותא, ומה שפסק בו רבי' משה [פי"ד מהלכ' אישות ה"ח], ומפיו אנו חיים, אשר אזן וחקר ותקן ללכת בעקבות רבינא ורב אשי, והטעם שכתב בו מקרה על שלמות זה האדון, ודיו לבא מן הדין להיות כנדון, אך באמת גדר התקנות לא שמענו אם חלק בזה, ואולי לפי הדורות עשה הגדרים חזקים והדברים עתיקים, ואם הדבר כן הוא וקבלו עליהם ועל זרעם מצינו שב"ד מתנים לעקור דבר מן התורה, ובהיותי בברצלונה לפני הרב מרי ר' שלמה בן אדרת זצ"ל נתגלגלו הדברים על תקנות הרב רבי' גרשום נ"ע על מה נעשו ואיך נעשו ואם נתפשטו בארץ הלזו ואם היה להם זמן מוגבל, וברשותך אשמרה לפי מחסום ולא אעבור גבול שפתי אפי' כחוט הסרבל, ובענין השאלות והתשובות לא אכניס ראשי ולא אכריע בהם דעת, כי אין הכרעה שלישית מכרעת, ולבי יודע כי עמכם עצה וגבורה, אנו תנו עיניכם בבירה, ויעשו מזה הענין הן דין הן פשרה, על פי חכמי התורה, היקרה מנופך ספיר ויהלום, וכל נתיבותיה שלום, ואנה פטיש החזק עמוד הימיני, החזק ביד ימיני, ויכנסו דברי באזניך ותאחזני ימינך, ותיטב משור פר התנצלותי לפניך, ומאל עילום ילוו עליך החיים והשלום, ושלום לתורתך כנפשך ונפש איש בריתך, נאמן אהבתך סר למשמעתך. אבא מרי ב"ר משה ב"ר יוסף יש"י עמה"ן.
שאלת ממני הידיד אודיעך דעתי על המעשה שהיה מבחור אחד מקרפנטראש, שהדיר את אשתו מתשמיש המטה, שאמ' לה הנאת תשמישך אסורה עלי, לפי שלא נשאה חן בעיניו, ובא לגרשה אחר שגלגלה עמו אחר הנדר כשעור שנתנו בו חכמים, והיא אינה רוצה להתגרש אלא לעמוד מודרת תחתיו כל ימיה, והראיתני תשובות החכם הכולל מופת הדור החכם ר' מרדכי בכהה"ר יצחק השיב בזה לפני מושל עירו נתבקש ממנו יגיד דעתו בזה, וכלם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת, והנה לך מה שיראה לי בזה, תחלה אומר על הנדר שעשה שעבר על דברי חכמי', שאמרו [נדרים כ"ב ע"א] כל הנדר כאלו בנה במה, לפי שאין לאדם לדור אלא לדבר מצוה לזרוזי נפשיה, ואם רוצה בקיומו כ"ש שהוסיף על חטאתו פשע כאמרם [שם] והמקיימו כאלו הקריב עליו קרבן, וכיון שלא מצא בא לא ערוה ולא דבר אין לו לגרשה, כ"ש שזכה לבנות ממנה, כדאמרי' ריש פ' מי שהוציאוהו [עירובין מ"א ע"ב] שלשה אינם רואים פני גהינם ואלו הם כו' ויש אומ' אף מי שיש לו אשה רעה (וארך) [ואידך] זמנין דאית ליה בני מנה ולא מגרש לה, ואע"פ שמצי'[נו] לרבותי' ז"ל [סנהדרין ק' ע"ב] ששבחו דברי בן סירא שאמ' אשה רעה צרעת לבעלה מאי תקנתיה יגרשנה ויתרפא מצרעתו, היכא דלית ליה בני מנה אבל אית ליה בני מנה לית ליה לגרשה אלא אם כן מצא בה או ערוה או דבר או לא זכה ליבנות ממנה כ"ש זה המדיר שיש לו אשה הוגנת וזכה ליבנות הימנה, וכ"ש שכיוון לעשות מעשה לסתור חרם הקהלות, שכל עצמו לא הדירה אלא בעבור זה, שיש עלינו להפך בזכותה בכל צדדים ולהחמיר עליו, כמו שמצינו לרבותינו ז"ל אמרו בפ' חזקת הבתים [ב"ב מ"ח ע"ב] תלו (וקשש) (וקדיש וכו') איהו עשה שלא כהוגן לפיכך עשו לו שלא כהוגן, וגם גבי מרי בר איסק [ב"מ ל"ט ע"ב] דאתא ליה אחוה מבי חוזאי כו', ואמ' דינא הכי כו' ואמ' הכי דיינינא לך ולכל אלימי חברך, וכן נמי בפ' השולח [גיטין מ' ע"א] גבי ההוא עבדא דבי תרי דקדים חד מיניהו ושחרריה לפלגיה אמ' אידך השת' שמעו בי רבנן כו' אזל אקנייה לבנו קטן ואמרו כאשר עשה כן יעשה לו גמולו בראשו אנן ידעינן בינוקא דמקנא קני כו', ודוגמת זה הרבה, כ"ש זה המדיר שאין הדין שיגרשנה בעבור הנדר, דלאו בדידה תליא מילת' אלא בדידיה, כמו שיראה לעניות דעתי מיהא דגרסי' בירוש' בפ' המדיר [כתובות פ"ז ה"א] דגרסי' התם, רשות ביד האשה לומ' אי אפשי בתקנת חכמים להתפרנס מאחר אלא מבעלי והא תנן המשרה אשתו ע"י שליש כאן בשקבלה עליה כאן בשלא קבלה עליה [אי בשלא קבלה עליה] אפי' יום אחד לא יעמיד מגלגלת עמו ל' יום שמא ימצא פתח לנדרו, ע"כ, ודאי כי היכי דאיירי רישא בשהדירה, מדקאמ' מגלגלת עמו, הכי נמי מירי האי דהמשרה אשתו כו' כשהדירה, מדקאמ' קשה מנה עלה דההיא דרשות ביד האשה, וכיון דהכי הוא, אשתכח כשהדירה שתתפרנס ע"י שליש וקבלה עליה דאין בידו לגרשה בשביל מה שהדירה, דאם הדבר תלוי ברצונו למאי אהניא לה קבלתה, הלא אם כשלא קבלה מתגרשת בעל כרחה, נמצא שאין הפרש בין קבלה עליה ללא קבלה, ואנן מפלגינן ביניהו, אלא ש"מ בקבלה עליה אין לו לגרשה מטעם הנדר, וה"ה נמי מטעם תשמיש אם תרצה לעמוד תחתיו מודרת כל ימיה הרשות בידה, דלכלהו אית להו חד דינא וחדא טכסיסא, מדאמרי' [כתובות ס"א ע"ב] גבי המדיר את אשתו מליהנות לה כו' אמ' רב לא שאנו אלא במפרש אבל בסתם כו', ואקשינן והא אפליגו בה חדא זימנא דתנן המדיר את אשתו מתשמיש המטה כו', אלמא כי הדדי נינהו, ומה שנחלקו שמואל וזעירא בירוש' [שם], לא נחלקו על תנא קמ' אלא אי מגלגלת עמו ל' יום כשהדירה לעולם או מוציאה מיד, אבל אם קבלה עליה סבירא להו כת"ק דהרשות בידה ולא בידו.
ועוד יש קצת ראיה לעניות דעתי שהענין תלוי בדעתה וברצונה, שכל השנויין במשנתנו פ' המדיר, כגון המדיר את אשתו מליהנות לה וכן המדיר את אשתו שלא תטעום אחד מכל מיני פירות וכן שלא תתקשט באחד מכל מיני צבעונין או שלא תלך לבית אביה או לבית האבל או לבית המשתה, כלהו צערא דידה נינהו, וכשאמרו יוציא ויתן כתובה, ודאי לתקנתה ולתועלתה תקנו, ואם היא אינה רוצה בתקנה זו בודאי זאת שומעין לה, דמאי שנא מאיני נזונית ואיני עושה ושומעין לה [שם פ"ג ע"א], עוד נראה לפי דעתי מסוגיא דגמ' דבדידה תליא מילתא מדאמרי' פ' המדיר את אשתו מליהנות לה [שם ע' ע"ב] דמוקמי' לה באומ' לה צאי מעשי ידיך במזונותיך דאמרה ליה עד האדנא דלא אדרתן מצינא לגלגולי בהדך השתא דאדרתן לא מצינא לגלגולי בהדך, והוא הדין נמי בשארא, ואע"ג דאין זו ראיה גמורה דאין הבעל יכול לומ' צאי מעשה ידיך במזונותיך אלא בדספקא, מ"מ מחוייב הוא בעונתה כמו במזונותיה, עוד ראיה לעניות דעתי מדאמרי' [שם] מאי שנא עד שלשים יום עד ל' יום לא שמעי אינשי ולא זילא בה מילתא מל' יום ואילך שמעי ביה אינשי וזילא בה מילתא, ואי בדידיה תליא מילתא מה לו ולזילותא דידה, עוד ראיה לפי דעתי מדאמרי' [ירושלמי שם פ"ז ה"א] מגלגלת עמו ל' יום שמא ימצא פתח לנדרו, אלא א"כ דבדידיה תליא מילתא ורוצה לגרשה מאי מהניא לה גלגולה עמו, לעולם לא ירצה למצוא פתח לנדרו, לכשיאמרו לו אדעתא דהכי והכי מי נדרת, כפעם בפעם יאמ' אין (דההיא) [כההיא] דמס' נדרים [כ"ב ע"ב] דאמ' ליה אי הכי זיל לקלעיך, עוד ראיה אחרת מההיא דפ' אע"פ [כתובות ס"ב ע"א] דחמרים, דמקש' בגמ' (איקפל) [איכפל] תנא לאשמועינן טייל ופועל, כלומ' אליבא דב"ה דאמרי גבי המדיר את אשתו מתשמיש המטה שבת אחת יקיים, וכי היכי דעונת טייל ופועל היא בידה למחול או שלא למחול כן ענין תשמיש המטה, עד שהוצרך לתרץ אינו דומה מי שיש לו פת בסלו כו', נמצא כשהדירה מתשמי' המטה שאין פת בסלה אם אינה מקפדת הרשות בידה, כיון דטעמ' דמילתא משום שאין פת בסלה, והטענה האחרת שטוען המדיר שיש לו לגרשה משום בטול פריה ורביה, לפי דעתי אינה טענה לפי שיש לו להשאל על נדרו כמו שכתבתי ויהא מותר בה ולא יבטל כיון שזכה ליבנות הימנה, וכל שבידו לא כמחוסר מעשה דאמי, דודאי מזדקיק ליה חכם לדבר מצוה או ג' הדיוטות, או ראיה לפי דעתי דאין בזה מקום לבטול פריה ורביה דלא אז"ל [שם ס"א ע"ב] גבי המדיר את אשתו מתש' המטה אחר זמן הקצוב, ואינו רשאי לבטל, אלא יוציא ויתן כתובה, עתה ידידי בין יהיה מה שכתבתי כו'.
